ניסינו הכל:
חיבוקים, נישוקים,
נדנודים, ליטופים,
סיפורים קצרים וסיפורים ארוכים,
מגוון מוצצים וחיתולי בד,
שירי ערש,
לחישות באוזן,
בובות ובובים,
מובייל ודובים,
אבל הילד נחוש בדעתו,
ומסרב להירדם במיטה.
לא עזרו גם:
אמבטיה נעימה,
דייסה חמימה,
פיג'מה חדשה עם הדפס של מיקי מאוס,
מנורת לילה בצורת דונאלד דאק,
דיבורים, שידולים, פיהוקים.
עד שערב אחד,
כשהגיע הזמן ללכת לישון,
פתחנו את החלון, הצצנו אל הרחוב החשוך,
ואמרנו לילה טוב ללילה.
באופן מפתיע,
ומאד בלתי צפוי,
זה הספיק.
והופ למיטה וליל מנוחה,
ושינה מתוקה,
עד הבוקר.
