אם תיכנסו לחדרה של בתי,
ותפצחו בתנועות פנטומימה של שחיית חזה,
באופן שיסיט הצידה עגילים, צמידים, גומיות שיער,
בקבוקי לק, בקבוקי קולה זירו,
עטיפות של מסטיקים, שני פנקסים, מטען של טלפון, אייפד,
אוזניות, עפרונות, ספר מהספריה, גיליונות של ראש1,
מברשת, צרור מפתחות, ערימת מטבעות, פצירה ושעון,
תגלו להפתעתכם שולחן לבן ויפה ורחב ונוח,
שקנתה לה סבתא.
כשהוא לא משמש כמחסן/חלון ראווה לחייה של בת 12/מיצב פוסט מודרני,
מדובר בשולחן כתיבה שימושי ויעיל,
כמו שיודעים לעשות שם בשבדיה.
אך לאור סירובה התקיף להשליט סדר על משטח העבודה,
ולאור בקשותיו התכופות של אחיה הקטן לצייר ("בא לי טוש!!"),
נראה שנזדקק בקרוב לשולחנות נוספים.
