בתקופה האחרונה נרקמה ידידות אמיצה בין
צעיר דיירי הבית לבין ליצ'י,
הכלב של השכנים בדלת ממול.
כמעט מדי בוקר הם נפגשים בחדר המדרגות-
זה בדרכו לגן
וזה בדרכו לפשפש בגינה-
ומקדמים זה את פניו של זה
בצהלות שמחה והאו האו,
כשכושי זנב,
נפנופים וליטופים.
שלום וביי
וכל אחד פונה לענייניו.
ובימים שבהם ליצ'י ישן עד מאוחר,
או דווקא מקדים לרדת לטיול,
או בקיצור, מתפספס,
השכן ממול מסתפק באילוסטרציות.
וליצ'י.