ברזיל.

בימים האחרונים,
כשבחוץ היה תוהו ובוהו,
רוח, גשם ואבק,
נשארנו עמוק בבית,
ועשינו כל מיני דברים שונים ומשונים:

גלגלנו בקבוקי סודה בסלון,
שיחקנו תופסת במטבח,
קראנו שוב ושוב ועוד פעם אחת ודי את ה"זחל הרעב",
השתוללנו על המיטה,
בנינו מגדלים גבוהים מפתי-בר ועוגיות,
זינקנו בנג'י מהכיסא הגבוה לרצפה (בכי),
ניפחנו אולי שלושים בלונים,
חלקם התפוצצו (בכי),
עשינו אמבטיות ארוכות מהרגיל,
צפינו בבוב הבנאי מתקן ובבוב דילן מנגן,
דהרנו על הבימבה במסדרון,
ניג'סנו לאחות הגדולה,
דיברנו בטלפון עם כל הסבתות,
וכשנהיה פתאום נורא משעמם,
שלפתי ביצים ותבנית ואפינו עוגת שוקולד,
שיצאה בסדר.

בלילה בלילה,
בשקט בשקט,
אחרי שכולם הולכים לישון,
אני מתרכזת ומקשיבה,
אולי שומעים כבר את האביב מתקרב מאחורי הפינה,
וכולם יוכלו לצאת סופסוף מהבית,
וללבוש בגדים קלים,
כמו בברזיל.