הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שישבתי על הכורסה עם הפסים.
היא לא התפרקה, התלכלכה או נשדדה חלילה,
אלא הפכה להיות מושבם הקבוע של אלמו וידידו הכחול עוגיפלצת,
שהחליטו שנמאס להם לשכב סתם כך בארגז הבובות בחדרו של הקטן,
ועברו דירה לסלון.
בעקבותיהם הגיעו:
הבימבה, צי קטרים, חמש מכוניות פלסטיק, שולחן פעילות מזמר,
כדורגל-ספוג, שק בד עם קוביות עץ, החשבונייה, הליקופטר צעצוע ותזמורת רעשנים,
ששינו לחלוטין את פני השטח הסלוניים.
נחמה מסוימת מצאתי בתמונה שפורסמה בבלוג my attic,
(המופיעה בראש העמוד),
כשגיליתי שגם בבתים הולנדיים מעוצבים,
חומקים הצעצועים מחדרי הילדים
ופולשים לשאר אזורי הבית.
זו אפשרות אחת.
אפשרות נוספת היא לארגן חדר משו-משו,
כזה שאף צעצוע לא ירצה לנטוש.
אלמו ועוגיפלצת.