כולם עסוקים בלסכם את השנה,
מעלים זיכרונות, מסיקים מסקנות, מפיקים לקחים,
אומרים: היא היתה כזאת וכזאת
והלוואי שהבאה תהיה ככה וככה,
טובה, יפה וחכמה ממנה,
לפחות.
אני לא משתגעת על סיכומים,
אבל מה אכפת לי לתפוס טרמפ על איחולים,
ומיד אחרי "כל טוב, בריאות ונחת" המובנים מאליהם,
אני מאחלת לעצמי שלא אתבלבל בשבועות הקרובים בכתיבת התאריך על גבי צ'קים.
שלא אחליק באמבטיה.
שאצליח לזכור בעל פה את המתכון לעוגת הגבינה שהכנתי השבוע.
שאצליח לזכור בדיחות.
שתמיד יהיו בסופר בננות יפות ובשלות, ובזארה- סייל.
שאשמור על יחסים תקינים עם הגננת, המחנכת, ועד הבית וחמותי.
שמזג האוויר יהיה כל הזמן כמו היום: קריר ושמשי.
שהבית יהיה נקי, הכביסה מקופלת, המקרר מלא, הילדים מרוצים.
שנתלבש יפה ונוח.
שנשמח, שנצחק. שנישן טוב בלילה.
ככה בדיוק.
שנה טובה.